<h1>פסקי או"ז</h1>
<h2>דף לא:</h2>
שבת או יום טוב חציו לאכילה ושתייה וחציו לבית המדרש. ומנהג כשר אחר שיוצאים מבית הכנסת בשבת שחרית הולכים לאכול, ואחר אכילה ישינים לתענוג שבת, ואחר שינה לומדים. נראה בעיני עיקר והלכה למעשה שלא יאכל אדם בשבת סעודה שלישית עד שיתפלל מנחה ביחיד. מיהו היכא שהתפללו כל הציבור מנחה בבית הכנסת יש לחוש לדברי ר"ת זצ"ל שלא לאכול. והנוהג לאכול נראה בעיני דלא הפסיד. מדוחק התירו שאלת שלום בשבת, לפי שצריך לשבות ממאמר ורשב"י כד הוה חמי לאימיה דהות משתעייא סגי אמר אימא שבת היא ושתקה. ואסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת. ומותר לומר רעינו פרנסינו וכן אלהי נצור וכו' הרחמן הוא יצילינו מדקדוקי העניות וכיוצא בו. ובמנחה אומר סדר קדושה ואני תפלתי לך י"י עת רצון. בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה. אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן. ואין מפטירין בנביא. אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת. וידבר עולה מן המנין אבל מוסיפין עליהם. ואיזה מהם שירצה יקרא ארבעה. ואם קרא פחות מעשרה יחזור ויקרא עד שישלים לעשרה. ואם קרא ודילג פסוק ולא קראו, אם קרא עשרה ואין פסוק המדולג ביניהם אינו חוזר. ואם בתוך עשרה הוא, יחזור ויקרא עשרה כראוי על שיטתם. ואינו אומר קדיש אחר קריאת התורה שבמנחה. ומתפללים אתה אחד ואומר צדקתך.
